פלאפון תקשורת בע"מ נ' אתיופיה-הרופאים בע"מ ואח'

החלטה

העניין שבפני – בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה, ביום 4.7.2011 ע"י כב' הרשמת ש. פומרנץ.

התובענה, הינה תובענה בגין יתרת חוב אשר הותירה הנתבעת, חברה בע"מ, בספרי התובעת, בגין שימוש בטלפונים סלולריים. הנתבע מס' 2, אחד משני בעלי המניות בנתבעת מס' 1, נתבע בעילת הרמת מסך ההתאגדות, לפי הוראות סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט 1999.

פסק הדין ניתן ביום 4.7.2011, לאחר שכתב התביעה הומצא בדרך של הדבקת כתב התביעה בכתובתה הרשומה של הנתבעת מס' 1 וכן בכתובתו הרשומה של הנתבע מס' 2, לאחר עריכת שלושה ביקורים בכתובות הללו.

הנתבע מס' 2 הגיש בקשה לביטול פסק הדין, ובמסגרת בקשתו, העלה שתי טענות: האחת – כי פסק הדין ניתן באופן פגום, והשנייה – כי החוב אשר נטען לגביו, סולק על ידו. חשוב להדגיש כי הבקשה לא הוגשה בשם החברה, ולפיכך, הבקשה תידון כבקשה לביטול פסק דין כנגד הנתבע מס' 2, הווא בלבד.

בכל הנוגע לטענת ההגנה השנייה, נמסרה תשובת התובעת, כי הנתבע מס' 2 הפנה לחוב אחר, בגין הסכם אחר למתן שירותי טלפון, בנוגע למספרי טלפון אחרים, ובנושא אשר נוהל על ידי משרד עו"ד אחר מטעם התובעת. לאחר עיון בתשובה כאמור, השתכנעתי כי אין כל קשר, ולו מקרי, בין חיובה של הנתבעת מס' 1 דכאן, ולחיובו האישי של הנתבע בתיק הנוסף; העילה בתיק זה, אינה עולה מחיוב אישי, אלא מטענה לחיוב בשל עילת הרמת המסך, והיא בלבד.

נותרנו, לפיכך, עם טענת הגנה אחת בלבד, והיא שאלת המצאת כתב התביעה.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

בנוגע להמצאת כתב התביעה, הרי שכתב התביעה הומצא לכאורה, בהדבקה בכתובתו של הנתבע מס' 2, וזאת, על פי תצהיר של מבצע המסירה. הנתבע טען להיות התצהיר כאמור, שקרי, ואולם לדיון אשר נערך בפני, לא התייצב התצהיר.

עקרונית, ככל שמתן פסק הדין מוטל בספק, בכל הנוגע לביצוע המסירה בפועל, חובה על מבצע המסירה – אשר על בסיס תצהירו ניתן פסק הדין, להתייצב לדיון ולהצהיר אודות הפעולות אשר בוצעו על ידו, שאם לא כן, אמור הספק לפעול לטובתו של הנתבע.

אין חולק, כי טענות הגנה לא הועלו, למעט אמירתו הכללית של הנתבע, כי החיוב לא אמור להיות על שמו, אלא על שמה של החברה בלבד – ואולם בנסיבות אלה, חובת הצדק היא אשר מחייבת את ביטול פסק הדין, ללא בחינת טענות ההגנה (למעט הטענה הכללית והמינורית, לפיה טוען הנתבע כי אין מדובר בחיוב אישי שלו, אלא מדובר בחיוב אשר אמור לחול על החברה בלבד).

אציין, בשולי הדברים, כי ככל שמדובר בתובענה הכוללת רכיב של הרמת מסך, נטיית בתי המשפט הינה לחתור לקיום דיון לגופו של עניין, ולא לעמוד על פסקי דין אשר ניתנו בהיעדר הגנה (מתוך נקודת המוצא העקרונית, כי כדבר שבשגרה, עקרון האישיות המשפטית הנפרדת חל כטענת הגנה מכללא).

לפיכך, אני מורה על ביטול פסק הדין אשר ניתן כנגד הנתבע מס' 2 ביום 4.7.2011, כנגד הנתבע 2.

לאור העובדה כי טענות הגנה לא הועלו, ולאור העובדה כי חלק ניכר מטענות הנתבע מס' 2 התבררו כחסרות פשר, אין צו להוצאות.

כתב הגנה מטעם הנתבע מס' 2 יוגש עד ולא יאוחר מיום 20.9.2012. התובעת תדאג להמצאת החלטה זאת לנתבע מס' 2.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: